לידור פרסום ושיווק פרויקטם ונדל"ן בע"מ נ' נתן מאיר ושות' עורכי דין ואח'

לפני

כב' השופטת ריבה ניב

תובעת

לידור פרסום ושיווק פרויקטם ונדל"ן בע"מ

נגד

נתבעים

1.נתן מאיר ושות' עורכי דין

2.גונן קסטנבאום

החלטה

התובעת הגישה תביעה כספית בסכום של 470,000 ₪ כנגד עורכי הדין אשר יצגו אותה בענייניה מול אריאל תאגיד לרפואה ואסתטיקה בע"מ (להלן "אריאל").

בין הצדדים נחתמו שני הסכמי שכר טרחה. האחד התייחס לעריכת הסכם הלוואה בין התובעת לאריאל, לרבות ערבויות אישיות של מנהל האחרונה ורישום משכון על ביתו הפרטי, והאחר בקשר להכנת הסדר נושים או רכישת נכסי אריאל, לרבות ההליכים הנדרשים לצורך כך בבית המשפט המחוזי.

התובעת הילוותה כספים לאריאל והנתבעים רשמו שעבוד צף על נכסיה אלא שהמשכון על ביתו הפרטי של מנהלה- לא נרשם.

הנתבעים הגישו כנגד התובעת תביעה להשלמת שכר טרחתם שלא שולם (ת.א 57730/06) ואילו התובעת הגישה תביעה נגדית, להשבת השכר ששילמו. בהחלטה נפרדת, לבקשת הנתבעעים, התיר להם בית המשפט לתקן את תביעתם לנזקיהם הנטענים, אלא שתביעה מתוקנת כזו לא הוגשה. בישיבת ההוכחות התיר כב' השופט כספי שדן בתובענה בסד"מ להגיש תביעתה בעילה זו- בנפרד. בעקבות כך הגישה התובעת את התביעה שלפני, לנזקיה הנטענים עקב אי רישום המשכון על בית מנהל אריאל.

ביום 24/12/09 ניתן פסק הדין המתייחס לשכר הטרחה. בית המשפט קיבל את תביעתם של הנתבעים לגבי אחד מהסכמי שכר הטרחה והורה לנתבעים להשיב לתובעת את הכספים ששילמה בגין ההסכם האחר. פסק הדין קבע כי לרישום השעבוד על הנכסים (בין של החברה ובין של מנהלה) לא היה שום ערך, מחמת "מעשה פשיטת רגל", וציין כב' השופט כספי:"אינני רוצה לקבוע לאיזו קטגוריה לסווג על כן את פעולת התובעת לעניין הסכם ב': רשלנות, חוסר תום לב והטעיה".

התובעת תיקנה תביעתה שלפני והגדילה אותה בסכום של 985,000 ₪, סכום ההלוואות הנוספות שנתנה התובעת לאריאל בהסתמכה על הייעוץ שנתנו לה הנתבעים (עפ"י הסכם שכר הטרחה הראשון). עתה מונחת לפני בקשתם השנייה של הנתבעים לסילוק התביעה המתוקנת על הסף. בקשתם הקודמת לא נדונה, עקב תיקון התביעה.

הנתבעים טוענים כי התביעה המתוקנת אינה מגלה עילה משפטית כלפיהם שכן מפרק אריאל הכיר בכספים שהתובעת העבירה לאריאל (ההלוואות) ואשר בגינם רשמו הנתבעים שעבודים על רכושה, כחוב מובטח בסך 985,000 ₪, וביתר הכספים שנתנה התובעת לאריאל קודם לכן- כחוב רגיל. לטענתם המחתה התובעת במסגרת התמורה שהוצעה על ידה לרכישת פעילות אריאל, כל סכום שיגיע לה בגין חובות אריאל, כדיבידנד פירוק לטובת קופת הפירוק. משאושרה הצעת התובעת לרכישת אריאל, אושרה גם הצעה זו.

עוד טענו הנתבעים למעשה בי- דין. לשיטתם קבע בית המשפט בהחלטותיו הקודמות כי הנתבע הינו איש עסקים מנוסה אשר קיבל יעוץ משפטי זהה לזה שניתן לו על ידי הנתבעים- גם על ידי מומחי משפט אחרים.

הגשת התביעה, לשיטת הנתבעים, עוקפת את כלל סופיות הדיון ומיצוי העילה, ואין להתיר לה לעשות כן.

הנתבעים טוענים כי פניית התובעת אליהם באה לאור חששה של התובעת כי אריאל לא תוכל להשיב לה הלואות קודמות, בסכומים עצומים, ומרצונה להעמיד את אריאל שנית על רגליה, על מנת למנוע קריסתן של השתיים.

לגרסת הנתבעים לא ידעו על מצבה הכלכלי של אריאל בעוד שהתובעת ידעה על מעשה פשיטת הרגל שלה- על נפקויותיו המשפטיות.